להלן מובא מאמר שלי שפורסם בעיתון קופ”ח לאומית
הטיפול הרפלקסולוגי ניתן לסייע לילדים במגוון בעיות, כמו עצירות, שלשולים, נדודי שינה, אסטמה, שיפור יכולת הקשב והריכוז, מיקוד וניטרול גירויים בלתי פוסקים מהסביבה.
טיפול רפלקסולוגי מעצים את כוחות הריפוי העצמי, מרגיע, מפיג מתחים, משרה על הילד תחושת נינוחות ומעניק לו בטחון עצמי וכוח התמודדות.
שילוב רפלקסולוגיה עם טיפול הקונבנציונאלי, במידה וקיים, מעצים את השפעת הטיפול הקונבנציונאלי ומשפר במידה רבה את מצבו הכללי של הילד.
תיאור מקרה
ילד בן 7 הלומד בבית ספר רגיל בכיתה ב’ ומאובחן בחוסר קשב וריכוז.
הילד מתנועע הרבה, בוכה “מכל שטות”. יש לו נטיה לבהות בחלל החדר, “לא נמצא” במקום שצריך להיות. האמא והמורה טוענות שלפעמים הן מדברות אליו ממש לידו אך הוא לא מגיב וכש”מעירים אותו” הוא אומר שלא שמע בכלל שמדברים אליו.
בן להורים גרושים. אח גדול ממנו בארבע שנים ומוגדר כילד מחונן. האמא מספרת שהקשר בין האבא והילד תקין אך הקשר בין האבא לאח הגדול בעייתי ולעיתים קרובות בן ה-7 נוכח במריבות בין האבא לאחיו הגדול. הילד אינו משתמש בתרופות.
העיקרון בטיפול הרפלקסולוגי בבעיות קשב וריכוז הוא לנסות להחזיר לילד, דרך כפות הרגלים, את היציבות את “העמידה על הקרקע”, את יכולת הריכוז ולאפשר חיבור מחדש אל הגוף.
בטיפול הראשון הילד שיחק/טיפל בכפות הרגלים שלו והכיר אותן דרך מגע, תחושה, תוך כדי כך ביקשתי שיספר על כפות הרגלים שלו: צבע כף הרגל,
איפה המגע נעים, איפה יבש ומחוספס, איפה הוא לוחץ וכואב לו ובנקודות אלו ביקשתי שיעצור ויתמקד בכאב אפילו לשניה כדי ללמוד להתגבר על הכאב.
“המשחק” הזה איפשר למעשה לעשות איבחון.
בכל מפגש בין מטפל למטופל קיים צורך לבסס יחסי אימון על אחת כמה וכמה כאשר יש בעיה של קשב וריכוז, זוהי אחת הסיבות שהילד היה שותף פעיל בתהליך הטיפול.
בפעם השניה שהגיע ראיתי התלהבות מסויימת כאשר ביקש להראות לי איך בבית שיחק בכפות הרגלים. התקדמנו ל”משחק נוסף” שקראנו לו “משחק זיכרון בין הגוף וכפות הרגלים”.
הילד היה צריך לבחור באילו איברים בגופו לגעת, לאחר שבחר איבר אני נגעתי בנקודות ייצוג של אותם איברים בכפות הרגלים למשל . אוזן ימין, עין שמאל, כתף, ריאות, בטן וכו’. בהמשך הילד היה צריך לזכור ולנגוע לפי הסדר ברצף שני איברים, שלושה איברים וכך הלאה.
(האמא התפלאה שהוא הצליח לשכב כחצי שעה במיטת הטיפולים כשהיה מרוכז “במשחק שלנו”)
הגדרנו שוב מהו כאב חלש, חזק ואיך נושמים כדי להתגבר על הכאב וכך לאט לאט הילד פיתח סבלנות לנשימות.
ניתן ללמד את המוח ריכוז, הקשבה וניטרול הגירויים מסביב באמצעות הקשבה לגוף, הקשבה לתחושות, התמקדות בנקודות כאב, חזרה עקבית על נקודות השתקפות – כל טיפול יהיה באותו סדר של נקודות כדי שמצד אחד לגרום לילד לבטחון, ללמד אותו סדר ולהרגיע אותו כי הוא בשליטה מצד שני לשנות ולהביא “הרגל” חדש למוח.
האיזורים בכפות הרגלים שחזרו על עצמם בכל טיפול ובאותו סדר:
1. אצבעות – כמייצגות המוח ומערכת החושים
2. עמוד השדרה: כמייצג הצ’אקרות (מרכזים אנרגטיים). נקודת עצם הזנב מתוך ראיה
של החיבור לראשוניות ולבטחון הקיומי.
3. “מקלעת השמש” – הרגעה ומתן בטחון עצמי
4. כליות ויותרת הכיליה – אנרגית החיים והרצון לעשייה.
5. מע’ העיכול – כמייצגת גם את עיכול והטמעה של תהליכים בחיים
לאחר כארבעה חודשי טיפול (כל פגישה היתה בערך כל 10 ימים) כאשר כל טיפול היה סוג של “משחק זיכרון”, הילד למד להגדיר תחושות שלו להתמקד בכאב, עוצמת הכאב והמהירות בה הכאב נעלם וידע להגיד מהו קצב הטיפול שנעים לו לאותו יום. (בגלל שלילד היתה נטיה לבהות ו”לברוח מהמקום” קצב הטיפול על נקודות הכאב ולמידת הנשימות החזיקה אותו בתוך הטיפול).
האמא דיווחה שבעת התרגשות או כעס הוא מחזיק את כפות הרגלים כך שהוא ממעט להתנועע עם כל הגוף.
המורה סיפרה שהוא מתעניין יותר במה שקורה בכיתה ולאחרונה קיבל במבחן תורה ציון 86 ובחשבון 97.
לסיכום:
אצל ילדים וגם אצל מבוגרים, דרך כפות הרגלים, ניתן לשנות דרכי התנהגות ותהליכי חשיבה, לשפר יכולת הקשב והריכוז, מיקוד וניטרול גירויים בלתי פוסקים מהסביבה, להתחבר מחדש אל הגוף, אל הבטחון הקיומי ואת היציבות הנפשית.
